יש עיירה בארה"ב שבה חנות המכולת נמצאת באיזור זמן אחד ומשרד הדואר מולה ברחוב באיזור זמן אחר. אי בודד המפוצל בין שתי מדינות יש שכנים שחוגגים את ערב השנה החדשה בהפרש של 24 שעות שלם. אזורי זמן, היית חושב, צריכים לעקוב אחר לוגיקה, אולי אפילו קווים מסודרים. אבל האמת היא: לרוב הם לא. חלק מהגבולות בעולם יוצרים בלגן בשעון, וזה פשוט מבלבל.
מדוע אזורי הזמן הפכו למוזרים מלכתחילה
אזורי הזמן היו במקור כדי להקל על החיים. הם נוצרו מתוך הצורך לסטנדרטיזציה של הזמן לרכבות. לפני זה, כל עיר שמרה על "זמן מקומי" מבוסס על השמש. זה בסדר אם אתה הולך לעבודה ברגל—לא כל כך טוב אם אתה מפעיל רכבת.
אבל גם לאחר שהוכנסו אזורי הזמן, הם לא נקבעו באבן. מדינות ואפילו ערים התאימו אותם לנוחות, פוליטיקה או סיבות תרבותיות. עם הזמן, זה הוביל לחפיפות מוזרות ופערים גדולים בדיוק בגבולות.
מקומות שבהם השעון לא הגיוני
כמה גבולות מבלבלים יותר מאחרים. בין אם זה בגלל סטיות של חצי שעה או הבדלים של יום שלם, המקומות האלה משאירים את המטיילים תוהים.
- קיריבאט וקו התאריך הבינלאומי: המדינה קיריבאט מתפרסת על שטח כה רחב שהחליטה להזיז את קו התאריך רק לעצמה. חלק מהמדינה מקדים ב-14 שעות את UTC, מה שהופך אותה לאחת המקומות הראשונים לקדם את בוקר חדש, למרות שהיא לא גיאוגרפית מזרחית מאוד.
- הודו ונפאל: הודו פועלת על זמן ייחודי: UTC+5:30. נפאל הלכה צעד נוסף וקבעה את השעון ל-UTC+5:45. הפער של 15 דקות בגבול פשוט מספיק כדי לבלבל מישהו שמתכנן שיחה או תפס רכבת.
- סין ואפגניסטן: סין משתמשת באיזור זמן אחד בלבד, זמן בייג'ינג, למרות שהמדינה משתרעת על חמישה. זה אומר שבמערב סין, השמש עשויה לעלות ב-10 בבוקר. בינתיים, אפגניסטן הסמוכה משתמשת ב-UTC+4:30, יוצרת קפיצת זמן עצומה בגבול.
- קוריאה הצפונית ודרום קוריאה: קוריאה הצפונית שינתה את אזור הזמן שלה מספר פעמים כדי לסמן הבדלים פוליטיים. בפעם אחת, היא הייתה 30 דקות מאחור מדרום קוריאה. ב-2018, הם סנכרנו שוב, אבל השינוי לא היה מתוך לוגיקה, אלא כסמל.
- אריזונה ועם נוואחו, ארה"ב: אריזונה לא מקיימת שעון קיץ. אבל עם נוואחו בתוכה עושה זאת. ואז יש את שמורת הופי בתוך נוואחו שממשיכה לפי זמן אריזונה. זה שלושה אזורי זמן שמונחים זה על זה בלי לעזוב את המדינה.
בלבול באזורי הזמן אינו רק מעבר לים. הוא לעיתים קרובות ממש בשכונה של אנשים. דוגמה מצוינת היא העיירה קנטון באוקלהומה. כמה מייל משם נמצאת ניו מקסיקו, שמקיימת שעון קיץ. קנטון לא. בקיץ, אפשר לנסוע עשר דקות ולהיות שעה מוקדם או מאוחר תלוי בכיוון.
בעיר הקטנה לוידמינסטר, שנמצאת בדיוק על הגבול בין אלברטה לססקצ'ואן, קנדה, הדברים נעשים עוד יותר מוזרים. ססקצ'ואן לא עושה שעון קיץ, אלברטה כן, אבל לוידמינסטר החליטה להישאר מאוחדת על פי זמן אלברטה כל השנה. זה אומר ששאר ססקצ'ואן שעה אחת שונה חצי מהשנה, למרות שהם חולקים שם מדינה על המפה.
בלבול באזורי הזמן אינו רק עובדה טריוויאלית. הוא יכול לגרום לכאבי ראש אמיתיים. לאנשים שחיים קרוב לגבולות, תיאום תורים לרופא, משמרות עבודה או איסוף ילדים מהבית יכול להפוך לפאזל יומי. חלקם אפילו מתקינים שני שעונים—אחד לזמן המקומי ואחד ל"זמן האמיתי" מייד מעבר לפינה.
עסקים גם נקלעים לבלגן. שליח שעובר גבול זמן פתאום מאבד שעה ביום העבודה. או גרוע מזה, מפספס פגישה כי הגיע "בזמן" לפי השעון שלו אך באיחור לפי מישהו אחר.
הזמן נועד להיות כלי מסודר לשמירת הימים שלנו חלקים. אבל הודות לפוליטיקה, גאווה וגיאוגרפיה, חלק מהגבולות הופכים את הזמן לפחות פשוט. בין אם זה תיקון של חצי שעה או קפיצה של 24 שעות, השעון לא תמיד משחק לפי הכללים של המפה. ולמי שחי באותם מקומות, השאלה הפשוטה "מה השעה?" עשויה לקבל יותר מתשובה אחת.