אתה מרגיש שזה עובר כשאתה מאחר. אתה סופר את זה בימי הולדת, פגישות ושקיעות. אבל מה בדיוק הזמן? האם זה משהו שאנו עוברים דרכו, או משהו שהמצאנו כדי להבין את החיים? התשובה היא איפשהו באמצע. הזמן מנהל את יומנו, אך אנחנו לא יכולים לגעת בו. הוא בכל מקום ושום מקום בו זמנית.
יותר מסתם שעונים ולוחות שנה
אנחנו בדרך כלל חושבים על הזמן כמשהו שמעקב אחריו שעון. אבל לפני שהיו לנו מספרים ודקות, הזמן היה פשוט התחושה של שינוי. היום הפך ללילה. העונות באו והלכו. אנשים השתמשו בצללים, כוכבים וגאות כדי לחוש את הזמן. לא היו תנועות טיקים. רק קצב.
גם עכשיו, גופנו שומר על הזמן בלי מכשירים. אנחנו מתעוררים, אוכלים, ישנים, חוזרים על זה. זה מקודד בנו. אבל ההגדרה שלו קשה יותר מחייו.
הפיזיקה של הזמן
במדע, הזמן הוא אחד הממדים. כמו גובה, רוחב ועומק, הזמן הוא חלק מרקם היקום. אתה נע דרכו בין אם תרצה ובין אם לא. בפיזיקה, הוא עוזר לתאר איך דברים משתנים. אין זמן, אין תנועה.
איינשטיין הראה שהזמן אינו קבוע. הוא יכול להימתח או להתכווץ תלוי במהירות ובכבידה. שעון על הר גבוה מתקתק מהר יותר מאשר באופק הים. אסטרונאוטים מזדקנים קצת לאט יותר מאיתנו על כדור הארץ. הזמן מתעקל, אך לעולם לא נשבר.
מדוע אנו מודדים את הזמן כפי שאנו עושים
בני אדם חצבו את הזמן ליחידות של שניות, דקות ושעות כדי להביא סדר. הטבע נותן לנו מחזורים. אנחנו מלאים אותם במספרים. רוב ההחלטות האלה חזרו אל אלפי שנים אחורה.
אנחנו משתמשים ב:
- 24 שעות ביממה מניווט מצרי
- 60 דקות לשעה ממתמטיקה בבלית
- 365 ימים בשנה מבסיס מסלול כדור הארץ
- שנות מעוברת לתקן שברים שנותרו
- אזורי זמן לסנכרן עם השמש באופן מקומי
זה חלק מדע, חלק הרגל, וחלק נוחות. בנינו את המערכת כדי להתאים למה שהשמים כבר עושים.
הזמן מרגיש שונה בהתאם למה שאתה עושה
הזמן הוא לא רק מספר. זה חוויה. דקה בהמתנה בתנועה מרגישה ארוכה יותר מדקה בצחוק עם חבר. מדענים חקרו זאת ומצאו שמוחותינו עוקבים אחר הזמן לפי תשומת לב ורגש.
אם אתה לחוץ או משועמם, הזמן מאט. אם אתה מרוכז או שמח, הזמן נראה עף. לכן שעה בבית הספר יכולה להרגיש אינסופית, אך טיול בסוף השבוע מרגיש כמו שהוא מסתיים תוך חמש שניות.
האם תרבויות אחרות חוות את הזמן באופן שונה?
לא כולם רואים את הזמן באותה צורה. תרבויות מסוימות חושבות על העתיד כקדימן, אחרות מציירות אותו מאחור. בשפות מסוימות, הזמן זורם משמאל לימין. באחרות, הוא זורם אנכית או אפילו במעגלים.
ואז יש את אופן החיים של האנשים. תרבויות מסוימות מעריכות הגעה בדיוק לשנייה. אחרות מתייחסות לזמן יותר בנוחות. אף אחת מהן לא טועה. פשוט דרכים שונות לעבור באותו נהר בלתי נראה.
האם הזמן קיים או סתם סיפור שאנחנו מספרים?
זה תלוי במי שואלים. לפיזיקאי, הזמן קשור לתנועה ולמרחב. לפילוסוף, זה עשוי להיות רק מסגרת מנטלית. לילד, זה הדבר שבין ההווה ליום הולדת שלו. לחולה, זה המרחק להרגיש טוב יותר.
מה שבטוח הוא שהזמן הוא גם מדיד וגם אישי. אנחנו יכולים לספור אותו בדיוק אטומי ועדיין להרגיש אבודים בו בערב גשום. זה אחד הדברים המעטים שמחברים כל אדם, אך אף אחד לא שולט בו.
לעבור דרך מה שאיננו יכולים להחזיק
אתה לא יכול לאחסן אותו. אתה לא יכול לקנות יותר ממנו. אבל כל שנייה שאתה חי, אתה בתוכו. הזמן הוא תנועה, זיכרון, שינוי. הוא עוזר לנו להזדקן, לתכנן מראש ולהסתכל אחורה. אתה חי בו, בין אם אתה צופה בשעון או מתעלם ממנו לחלוטין.
ומשהו, אפילו עם כל הכלים והטכנולוגיה שלנו, הוא נותר תעלומה שאנו מרגישים יותר מאשר מבינים.