השמש תמיד זורחת במזרח. אבל לא בכל מקום היא נראית באותו הזמן. במקום כלשהו על כדור הארץ מקבל את האור הראשון של היום החדש - כל יום. והמקום הזה רחוק מהשעון שלך ממה שאתה עשוי לחשוב.
איך כדור הארץ מחליט מי רואה את הזריחה ראשונה
זה הכל על אזורי זמן והדרך שבה כדור הארץ מסתובב. הכוכב מסתובב ממערב למזרח, מה שאומר שמקומות במזרח מקבלים אור ראשון. אבל הטריק האמיתי נמצא בקו התאריך הבינלאומי. זהו הקו הדמיוני שבו הלוח עובר קדימה.
איים שממוקמים מימין לקו הזה - גם אם הם קטנים - מקבלים קפיצה לפני כולם. חלק מהם חיים כמעט יום שלם לפני מקומות כמו ניו יורק או לונדון.
מדוע קיריבטי בדרך כלל מנצחת במרוץ
קיריבטי, מדינת איים באוקיינוס השקט המורכבת מאטולים של אלמוגים, התאימה את אזור הזמן שלה ב-1995 כדי להיות הראשונה בעולם. היא מתרחבת מספיק מזרח כדי לתפוס את קרני השמש הראשונות. ומכיוון שהיא יושבת מימין לקו התאריך, היא תמיד מקדימה את רוב העולם ביום אחד.
טכנית, אי המילניום (המכונה גם אי קרוליין) הוא לעיתים קרובות הראשון לברך את השמש - בהנחה שלא מעונן.
מקומות אחרים שמתקרבים
- טונגה: כמה אזורי זמן קדימה מאוסטרליה, טונגה לעיתים קרובות רואה את הזריחה כמה דקות אחרי קיריבטי.
- סמואה (עצמאית): לאחר שינוי אזורי הזמן ב-2011, סמואה נמצאת כעת מימין לקו התאריך.
- איי צ'ת'אם, ניו זילנד: אזור זמן ייחודי זה מקדים את היבשת של ניו זילנד ב-45 דקות.
- פיג'י: לא ראשון, אבל קרוב. במיוחד בזמן שעון קיץ.
- מזרח רוסיה: חלקים מרוחקים בסיביר תופסים את השמש מוקדם - אבל עדיין אחרי האיים בפסיפיק.
האם הזריחה הראשונה משתנה לעיתים?
כן, קצת. תזוזות עונתיות ונטיית כדור הארץ מזיזות את נקודת הזריחה הראשונה מעט צפונה או דרומה במהלך השנה. אבל זה תמיד קרוב לאותה אזור. האוקיינוס הפסיפי מנצח במרוץ הזה שוב ושוב.
זה אומר שהאור הראשון של 1 בינואר, הבוקר הראשון של האביב, או כל יום שלישי אקראי - כנראה מתחיל בחוף שקט שמעולם לא שמעת עליו בקיריבטי.
אותו אור ראשון קסום של היום
בעוד שרוב העולם עדיין נמצא אתמול, מישהו כבר נכנס ליום חדש. יש בזה משהו מרגיע בקצב הזה. הזמן ממשיך לזרום. השמש ממשיכה לזרוח. ומקום רחוק מעבר לאוקיינוס, בוקר חדש כבר בעיצומו.